חוק האנטיביוטיקה: למה עצירת המלחמה עכשיו היא סכנה קיומית?

חברים, תארו לעצמכם את התרחיש הבא: האם יש לכם בעיה עם זה שהיום ראש הממשלה ייצא בהצהרה לתקשורת ויגיד את המילים הבאות: "החלטנו להיכנע. אנחנו רוצים לשחרר את כל החטופים, להוציא מהכלא את כל האסירים שהם מבקשים, ולהוציא את צה"ל מהרצועה. אנחנו מחליטים להרים דגל לבן ופשוט להיכנע. אנחנו כמעט 20 חודשים מנסים לחסל את חמאס, לא מצליחים – אז אנחנו נכנעים".

האם יש עם זה איזושהי בעיה מבחינתכם, ברמת סיום המלחמה?

לאור כל הקריאות שאנחנו שומעים לאחרונה לסיום המלחמה כעת ובכל מחיר, אני כאן כדי להזכיר נקודת מבט נוספת, ולענות על השאלה הזו דרך עולם המושגים המקצועי שלי כרוקח.

חוק האנטיביוטיקה: למה אסור להפסיק באמצע?

כל מי שכאן אי פעם לקח אנטיביוטיקה – ואני משוכנע שכולכם לקחתם בשלב כזה או אחר בחייכם – יודע שיש כלל ברזל אחד: אנטיביוטיקה צריך לסיים עד הסוף.

זאת אומרת, אם הרופא רשם לכם טיפול לשבוע, יכול מאוד להיות שאחרי ארבעה ימים אתם כבר מרגישים טוב. החום ירד, הכאב פסק, ואתם חושבים לעצמכם: "אולי לא צריך להמשיך לקחת? אני כבר בריא". אבל ההוראות הרפואיות הן חד-משמעיות ובוודאות מוחלטת: לקחת עד הסוף את כל שבעת הימים.

למה בעצם?

הסיבה שכל כך חשוב לקחת את הטיפול עד הסוף היא כדי לחסל את אוכלוסיית החיידקים לחלוטין. מה שקורה בפועל הוא שכשמתחילים לקחת אנטיביוטיקה, אוכלוסיית החיידקים יורדת ויורדת. אבל החיידקים שנשארו אחרונים, אלו ששורדים את הימים הראשונים של הטיפול, הם החיידקים החזקים והעמידים ביותר.

אם אנחנו מפסיקים לקחת את האנטיביוטיקה באמצע, החיידקים החזקים האלה הם אלה שאחר כך מתרבים. ואז, בפעם הבאה שהזיהום יתפרץ, יהיה הרבה, הרבה יותר קשה לטפל בהם.

אנחנו נמצאים היום במצב מאוד, מאוד דומה.

הלקח המסוכן לדורות הבאים

האסלאם הקיצוני בכל העולם מסתכל עלינו ברגעים אלה ובוחן אותנו בשבע עיניים. האם נישבר ונסיים את המלחמה כאשר חמאס עדיין על הרגליים?

תחשבו על הלקח שיילמד לדורות קדימה אם נעצור עכשיו. הלקח הזה לא רלוונטי רק מבחינת ארגון חמאס, אלא עבור כל ארגון טרור אחר שצופה בנו. בין אם זה יהיה חיזבאללה בצפון, ובין אם זה יהיה ארגונים אחרים שלא חסר לנו גם בגדה (יהודה ושומרון).

כל הארגונים האלה יסתכלו על התוצאה ויבינו דבר אחד פשוט: האסטרטגיה להכניע את מדינת ישראל עובדת. הם יבינו שהנוסחה המנצחת היא לחפור כמה שיותר מנהרות, להסתתר מאחורי אוכלוסייה אזרחית, לחטוף אזרחים ישראלים, ופשוט להחזיק אותם בתנאים תת-אנושיים עד שישראל תישבר ותיכנע. וכמובן, תוך כדי התהליך, לעשות פרופגנדה שלמה ותעמולה תקשורתית על הרג של אוכלוסייה אזרחית כדי ללחוץ עלינו מבחוץ.

מכבסת המילים: "הפסקת אש" או "כניעה"?

מה שאני רוצה להגיד לכם, וזה אולי הדבר החשוב ביותר להפנים, הוא שלא משנה איך אנחנו נגדיר את העצירה הזאת.

גם אם אנחנו לא ננפנף פיזית בדגל לבן; גם אם נקרא לזה "הפסקת אש", "סיום המלחמה", "הודנה", או כל ביטוי יצירתי אחר שאנחנו נמצא בשביל להצדיק את הפסקת הלחימה – מבחינתם, זו כניעה מוחלטת של מדינת ישראל.

מבחינת חמאס והאסלאם הקיצוני, סיום המלחמה כשהם עדיין על הרגליים זו הוכחה ניצחת לכך שאללה איתם. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתפשר על העיקרון היחיד שנחשב מבחינת חמאס כהפסד אמיתי – וזה שהם יאבדו לחלוטין את השליטה ברצועת עזה.

השורה התחתונה

חשוב מאוד להבין את המציאות נכוחה: אנחנו נמצאים עכשיו במצב שבו אנחנו שוקלים להפסיק את הטיפול האנטיביוטי שלנו באמצע.

כל מי שדואג באמת לבריאותו – ולבריאותה וביטחונה של מדינת ישראל – יודע שאסור לנו לעזור לאוכלוסיית "החיידקים" הזו להתחזק, להשתקם ולהתפשט מחדש. אנחנו חייבים לקחת את הטיפול האנטיביוטי הזה עד הסוף, עד לחיסול מוחלט של האיום.

קבלו את זה כהמלצה של רוקח.