המאבק על האמת: למה אין לנו יותר את הפריבילגיה לשתוק?

השבוע קראתי טקסט שכתבה משתתפת שהעבירה איתי את השבוע האחרון. המילים שלה נגעו ללבי בצורה עמוקה, לא רק בגלל ההערכה האישית והחמה שהיא הביעה, אלא בעיקר משום שהן זיקקו בצורה המדויקת, הבהירה והנוקבת ביותר את מהות המאבק שאנחנו מנהלים כיום על התודעה. היא כתבה משפט אחד שמלווה אותי מאז: "אין לנו יותר את הפריבילגיה לא להכיר את האמת ולא לדעת לדבר אותה. פשוט אין."

המשפט הזה הוא לא קלישאה; הוא קריאת השכמה. אנחנו חיים בתקופה שבה אי אפשר יותר לעמוד מנגד, אי אפשר יותר להניח שהאמת תנצח מעצמה, ואי אפשר להשאיר את זירת ההסברה לאחרים.

המאבק על הסיפור: כשהיסטוריה פוגשת תעמולה

אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה היסטורית. הנרטיבים על ההיסטוריה של העם היהודי ועל הקשר העמוק, הבלתי ניתן לניתוק שלנו לארץ ישראל, משתנים ממש לנגד עינינו. מה שהיה פעם מובן מאליו, עובדות היסטוריות מוצקות שאיש לא ערער עליהן, הופך היום לזירת קרב של ממש.

הקשר ההיסטורי שלנו לארץ הזו הוא הבסיס לקיומנו כאן. אבל כיום, ישנם כוחות אדירים שפועלים יומם ולילה כדי לנתק את הקשר הזה בתודעה העולמית, לשכתב את ההיסטוריה ולהציג אותנו כנטע זר בארצנו שלנו. אם לא נבין שהנרטיב משתנה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מול שוקת שבורה, מתקשים להסביר לעולם – ולעיתים גם לעצמנו – את צדקת דרכנו.

מכונת המיליארדים: אקדמיה, תקשורת ורשתות חברתיות

השינוי הזה בנרטיב אינו קורה במקרה ואינו מתרחש בחלל ריק. מושקעים בכך מיליארדי דולרים. סכומי עתק בלתי נתפסים מוזרמים במטרה אחת ויחידה: לעצב את התודעה העולמית.

המכונה הזו עובדת בצורה שיטתית ומתוחכמת. הכספים הללו מחלחלים אל תוך המוסדות החשובים והמשפיעים ביותר בעולם. הם חודרים לאקדמיה, שם מעוצב דור העתיד של המנהיגים ומעצבי דעת הקהל; הם משפיעים עמוקות על התקשורת הממוסדת, שמכתיבה את סדר היום הגלובלי; והם שוטפים את הרשתות החברתיות, הזירה שבה מיליארדי בני אדם צורכים את המידע שלהם מדי יום. כשמכונת תעמולה משומנת כל כך פועלת נגדנו, אנחנו חייבים להבין את גודל האיום ולהיערך בהתאם.

סכנת השתיקה: אם לא נספר את הסיפור שלנו

המשוואה שניצבת בפנינו היא פשוטה, אכזרית וחד-משמעית. אם לא נכיר את העובדות לעומק – את ההיסטוריה שלנו, את הזכויות שלנו, את האמת לאמיתה – לא נוכל להתמודד מול גל השקרים. אבל רק להכיר את העובדות זה לא מספיק. אם לא נדע להציג אותן בביטחון, בבהירות ובזקיפות קומה, אחרים יעצבו את המציאות כפי שהיא תיתפס בעיני העולם.

העולם לא אוהב ואקום. במקום שבו אנחנו שותקים, במקום שבו אנחנו מהססים או מגמגמים, נכנסים מיד גורמים עוינים שממלאים את החלל בנרטיב שלהם. אם אנחנו לא נספר את הסיפור שלנו, מישהו אחר יספר אותו במקומנו. והגרסה שלו, תהיו בטוחים, לא תהיה לטובתנו. היא תהיה מעוותת, שקרית, ומסוכנת לעצם קיומנו.

צו קריאה לכל אזרח: האחריות על הריבונות היהודית

יש נטייה טבעית, אולי אפילו נוחה, לחשוב שההסברה והמאבק על האמת הם תפקידם של אחרים. אנחנו אומרים לעצמנו: "יש משרד חוץ, יש שליחי ציבור, יש חוקרים באקדמיה, יש אנשי תקשורת מיומנים – שהם יעשו את העבודה".

אבל זו טעות קריטית. זו לא רק אחריותם של שליחי ציבור, חוקרים או אנשי תקשורת בלבד. זו האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו. כל מי שאכפת לו שתהיה לנו ולדורות הבאים אחרינו מדינה יהודית ריבונית, חזקה וגאה, חייב לקחת חלק במאבק הזה. כל מי שחשוב לו שסיפורה של המדינה ושל העם שלנו יסופר כפי שהיה באמת, חייב להפוך לשגריר של האמת.

שורה תחתונה

השבוע האחרון, כפי שסיכמה אותה משתתפת יקרה, לא רק העשיר בידע, אלא גם חידד את תחושת השליחות. הוא הזכיר לכולנו שלכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקיד מכריע במאבק על האמת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות בורים בהיסטוריה של עצמנו. אנחנו חייבים ללמוד, להעמיק, להצטייד בעובדות, ולצאת החוצה כדי לדבר אותן. האמת היא הנשק החזק ביותר שלנו, אבל היא דורשת מאיתנו להחזיק בה בגאווה ולהשתמש בה. זו המדינה שלנו, זה הסיפור שלנו, וזה הזמן שלנו להשמיע אותו.