למה לא לתת להם מדינה? האמת מאחורי מפת פלסטין

אני חייב להודות שאני עדיין נדהם. כמעט בכל יום אני פותח את ההודעות הפרטיות שלי ברשתות החברתיות, ורואה הודעות מישראלים טובים, אנשים שבאמת ובתמים רוצים לחיות כאן בשלום, שכותבים לי ושואלים שאלה שלכאורה נשמעת מאוד הגיונית:

"תגיד, אריאל, מה הבעיה שבאמת נכיר בחלקים שהם גם ככה כבר פלסטין? הרי גם ככה יש את שטחי A ביהודה ושומרון, גם ככה יש את רצועת עזה. למה שלא ניתן להם את האזורים האלה, שזה יהיה ה'פלסטין' שלהם, ובא לציון גואל? אנחנו נחיה בשקט שלנו, והם יחיו בשקט שלהם".

על פניו, לאוזן מערבית וישראלית שוחרת שלום, זה נשמע כמו פתרון קסם. הרי אנחנו עם שמוכן לפשרות, אנחנו רוצים לחיות ולתת לחיות. אבל כשאני קורא את ההודעות האלה, אני מבין עד כמה עמוק חוסר ההבנה שלנו לגבי הצד השני.

יש כל כך הרבה רבדים לתשובה שלי לשאלה הזו. אפשר לדבר על ביטחון, אפשר לדבר על היסטוריה, אפשר לדבר על גיאופוליטיקה. אבל הפעם, אני רוצה לקחת רק רובד אחד מרכזי וקריטי: הרובד של מה נתפס היום כ"פלסטין" בעיני הפלסטינים עצמם.

מהי "פלסטין" בעיני הצד השני?

כדי להבין למה הפתרון של "ניתן להם את עזה ושטחי A" הוא אשליה מסוכנת, אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על המציאות דרך המשקפיים שלנו, ולהתחיל להסתכל עליה דרך המשקפיים של אלו שמכנים עצמם פלסטינים, ושל כל תומכיהם ברחבי העולם.

מה זה "פלסטין" בכלל מבחינתם?

התשובה היא חד משמעית, ברורה, ואינה משתמעת לשתי פנים: כל ארץ ישראל.

אני מנסה להסביר את זה שוב ושוב לכל מי שמוכן להקשיב. יש אנשים שעדיין חושבים ש"פלסטיניות" זה מוצא, או תרבות, או עם שפשוט מחפש הגדרה עצמית בחלקת אדמה קטנה. אבל האנשים האלה לא מוכנים להכיר בעובדה הפשוטה והיחידה: מבחינת התנועה הלאומית הפלסטינית, פלסטין היא לא רמאללה, והיא לא שכם, והיא לא עזה. פלסטין היא תל אביב, חיפה, יפו, עכו וירושלים. פלסטין היא כל השטח שבין הירדן לים התיכון.

ההוכחה שנמצאת מול העיניים שלנו

כדי להמחיש את זה, אני רוצה להתייחס לסרטון שרץ ברשתות החברתיות. סרטון קצר, שלא צריך אפילו לראות את כולו כדי להבין את המסר (ותמיד תוכלו למצוא אותו או דומים לו בקלות באינטרנט).

בסרטון הזה, שמהלל את ה"התנגדות" ואת החזון הפלסטיני, מוצגת מפת פלסטין. ואיזו מפה זו? ניחשתם נכון – מפה שמוחקת לחלוטין את מדינת ישראל. אבל מה שבאמת מצמרר בסרטון הזה הוא לא רק התוכן שלו, אלא התזמון והתפוצה שלו.

הסרטון הזה עלה לרשת וצבר 1.7 מיליון צפיות פחות משלושה שבועות אחרי השביעי באוקטובר.

אתם חושבים שזה צירוף מקרים? אתם חושבים שהתמיכה האדירה הזו, מיד אחרי הטבח הנורא ביותר שידע העם היהודי מאז השואה, היא מקרית?

השביעי באוקטובר לא היה "תקלה" בדרך לשלום. הוא היה הביטוי המעשי, האכזרי והמדמם ביותר של החזון שמוצג באותה מפה. כשמפת פלסטין שלהם כוללת את כל ארץ ישראל, השביעי באוקטובר הוא הצעד הראשון בדרך להגשמת החזון הזה.

השאלות שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו

כל מי שעדיין מאמין שיש עם פלסטיני שרק רוצה לחיות לצידנו בשלום, חייב לעצור רגע, להסתכל למציאות בעיניים, ולהבין לעומק מה הם באמת רוצים.

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו שאלות קשות:

• על מה הם מחנכים את הילדים שלהם בבתי הספר ובקייטנות הקיץ?
• איך נראית מפת פלסטין בספרי הלימוד שלהם?
• והשאלה החשובה והמפחידה מכולן: מה, לתפיסתם, צריך לקרות ליהודים ולישראלים שחיים כאן ביום שבו החזון שלהם יתגשם?

את התשובה לשאלה האחרונה קיבלנו בשביעי באוקטובר. אי אפשר להתבלבל יותר. עבורם, פלסטין היא מדינת ישראל כולה. ומה יקרה ליהודים שנמצאים כאן? את זה, לצערי, אפשר להבין לבד אחרי מה שראינו ביישובי העוטף.

השורה התחתונה

הגיע הזמן שנתפכח מהאשליה שאם רק נוותר על עוד חבל ארץ, או נכיר בעוד ישות מדינית, נקבל בתמורה שקט. אי אפשר לעשות שלום עם מי שהגדרת הקיום שלו מבוססת על שלילת הקיום שלך. כל מי שמאמין שבסך הכל חסרה כאן עוד "מדינת פלסטין" לצד מדינת ישראל, חייב להבין שזה חזון שאולי נשמע טוב באנגלית, אבל בערבית – המשמעות שלו היא חיסול המפעל הציוני. אנחנו חייבים להכיר את העובדות, להבין מול מי אנחנו עומדים, ולעבור ממגננה להסברה התקפית שמבוססת על אמת בלתי מתפשרת.