מאיפה הגיעו הדגל, השם והכאפייה? האמת על הזהות הפלסטינית

אהלן חברים. גיליתי לא מזמן שלא הרבה באמת יודעים מהי המהות של מה שנקרא "העם הפלסטיני". אני רוצה להציג בפניכם את הזווית שלי: המשמעות של כל העם הזה היא, בבסיסה, משמעות לעומתית.

אין לי שום בעיה עם קבוצה של אנשים שרוצה לייצר לעצמה הגדרה עצמית. אם הם מוצאים לעצמם מאפיינים משותפים ובזכות זה דורשים הגדרה עצמית – זה נהדר. אבל אם תסתכלו ספציפית על הדבר הזה שנקרא "העם הפלסטיני", תגלו שכל אחד מהאלמנטים שמגדיר אותו כעם הוא למעשה משהו לעומתי. לעומת מה? לעומת היהדות שבישראל, ולעומת הציונות.

בואו נעבור על המאפיינים המרכזיים שלהם – מהדגל והשם, דרך הלבוש והמקומות הקדושים, ועד למנהיגים ולאירועים ההיסטוריים. וכל דבר שאני אומר כאן – אני מעודד אתכם ללכת, לחפש בגוגל ולבדוק אותי.

דגל שנולד במשרדי האימפריה הבריטית

נתחיל עם הדגל. הדגל הפלסטיני בכלל לא הומצא על ידיהם. למעשה, הוא הומצא על ידי גנרל בריטי – אותו גנרל מהסכם סייקס-פיקו המפורסם, מארק סייקס. הוא פיתח ועיצב את הדגל הזה מסיבות שונות לגמרי: הבריטים נלחמו באימפריה העות'מאנית, והוא רצה לעורר מרד ערבי פנימי כנגד העות'מאנים. לכן הוא ממש המציא את הדגל הזה. אם תחפשו את זה באנגלית, תמצאו את המשפט הזה קבור איפשהו בהגדרה של הדגל הפלסטיני. יש אפילו מכתבים שבהם רואים את הדגל הזה כבר בשנת 1917.

השם "פלסטין": ניסיון מחיקה רומי

מי שבאמת הנחיל את השם "פלסטין" בצורה קונקרטית לאזור שלנו היה הקיסר הרומי אדריאנוס. זה קרה אחרי מרד בר כוכבא במאה השנייה לספירה (המרד התרחש בין השנים 132 ל-136, סביב שנת 134). בעקבות המרד שקשל, הקיסר אדריאנוס החליט לנתק את הקשר ההיסטורי והתודעתי בין העם היהודי לחבל הארץ שנקרא "יהודה".

הוא לא בחר בשם "פלסטינה" סתם. המקור של השם הוא מהפלישתים. ומה מקור השם פלישתים? מכיוון שהם היו פולשים. אלה היו יורדי ים שהגיעו מאזור קפריסין או כרתים (רובם מתוארים כג'ינג'ים בתרבות שלנו), שפלשו לתוך הארץ.

כך שלשם "פלסטין" אין שום משמעות או שורש בעולם הערבי. למעשה, הערבים אפילו לא מסוגלים לבטא את המילה "פלסטין" כראוי, כי אין בשפה הערבית את האות פ' דגושה (P). לכן הם אומרים "פילסטין". אפילו השם של הארץ שעליה הם נלחמים הוא לא משהו שהם מסוגלים לבטא בשפת המקור שלהם.

הכאפייה: חלוקה קולוניאליסטית

בשתי מילים על הכאפייה, שהפכה לסמל כל כך מזוהה איתם: מקור הכאפייה הוא בכלל מהעיר כופה שבעיראק. אבל איך היא הפכה לסמל לאומי? כאן נכנס לתמונה קצין בריטי אחר בשם ג'ון גלאב (גלאב פאשה). הוא זה שהחליט לנכס ולחלק את הצבעים: את הכאפיות האדומות הוא ייעד לאזור ירדן ולמשפחה ההאשמית, ואת הכאפיות השחורות לערבים באזור שלנו. במשך שנים רבות, הערבים המקומיים בכלל התנגדו להשתמש באסוציאציה הזאת, בדיוק בגלל שקצין בריטי קולוניאליסטי כפה אותה עליהם.

המקומות הקדושים: ההכרה המוסלמית בבית המקדש

מה המקום הכי חשוב להם? איך חמאס קראו למתקפה שלהם ב-7 באוקטובר? "טופאן אל-אקצא" (מבול אל-אקצא). מה זה אל-אקצא? המסגד מתואר בקוראן כמקום שממנו מוחמד עלה לשמיים באחד הסיפורים. פירוש השם הוא "המסגד הקיצון" (הכי רחוק).

אבל אם תסתכלו בהמשך הכתבים המוסלמיים על אל-אקצא, תגלו שהוא נמצא במקום שנקרא "אל-קודס" (ירושלים). ולמה היא נקראת אל-קודס? בגלל "בית אל-מקדס" – הבית של המקדש, שאותו בנה סולימן, הלא הוא שלמה המלך. זאת אומרת, אפילו המקום הקדוש ביותר שלהם באזור, נושא שם שמכיר בעובדה ההיסטורית שעמד שם בית המקדש של שלמה המלך.

איפה המנהיגים ההיסטוריים?

אם תחפשו מנהיגים פלסטינים היסטוריים, אתם פשוט לא תמצאו. בטח לא לפני קום המדינה. חאג' אמין אל-חוסייני ממש לא נחשב מנהיג לאומי נבחר. הוא היה נאצי לכל דבר ועניין, הוכשר על ידי הנאצים ונפגש עם היטלר. הוא גם מעולם לא נבחר על ידי העם, אלא מונה לתפקידו על ידי הבריטים.

תשאלו כל אדם שטוען שהייתה כאן "מדינת פלסטין" לפני 1948: מי היה המנהיג של פלסטין? תנו לי שם של נשיא, ראש ממשלה, או גנרל. אף אחד לא יצליח לתת לכם שם, מסיבה מאוד פשוטה: מעולם לא הייתה כאן מדינה שנקראה פלסטין. היה כאן מנדט בריטי.

אם תחפשו איך נראה הכסף של אותו מנדט, תמצאו מטבעות שנקראו "מיל". מצד אחד מצויר עליהם ענף של עץ זית, ומצד שני כתוב "Palestine" באנגלית, אבל בעברית כתוב "פלשתינה א"י" – ארץ ישראל.

תרבות, שפה וה"נכבה"

איזו שפה הם מדברים? ערבית. מה הם במהות שלהם? ערבים. התרבות שלהם היא תרבות ערבית, המאכלים הם מאכלים ערביים. ומי הם הערבים? אלו שמגיעים מחצי האי ערב (ערב הסעודית).

ואז אנחנו מגיעים לאירוע הכי משמעותי בתרבות הפלסטינית: ה"נכבה". המשמעות של המילה נכבה היא "אסון". לפי הנרטיב שלהם כיום, זהו האסון שפקד אותם בעקבות מלחמת העצמאות, שבה הם גורשו מבתיהם (חלקם אכן גורשו בלהט הקרבות, אך הרוב המוחלט עזבו מרצונם או בעקבות לחצים והבטחות של מדינות ערב השכנות).

אבל אם תלכו לחפש את האדם שהטביע את המונח הזה, אינטלקטואל בשם קונסטנטין זוריק, תגלו עובדה מדהימה: ה"אסון" המקורי שהוא התכוון אליו היה האסון של ההפסד במלחמה. הם פתחו במלחמה במטרה להרוג ולגרש את כל היהודים, והם הפסידו. זה היה האסון. רק מאוחר יותר הם עשו לזה "ריפריימינג" (מסגור מחדש) והפכו את זה לסיפור של "גורשנו מאדמותינו".

השורה התחתונה

כל אחד מהנושאים שנגעתי בהם כאן הוא עולם ומלואו שאפשר להתעמק בו עוד המון. אבל אני רוצה שתעשו השוואה קטנה. אם הייתם מבקשים ממני לעשות סרטון מקביל על התרבות היהודית והישראלית – על השפה שלנו, על הדגל, על השם של המדינה, על המקומות שחשובים לנו, ועל המנהיגים שהיו לנו החל מדוד המלך ועד היום – זה היה לוקח לי שבועות, אם לא חודשים, רק כדי לכסות את הבסיס של המהות שלנו.

בעוד שלגבי התרבות הפלסטינית המומצאת לחלוטין, כמו שאתם מבינים מהעובדות, לקח לי פחות משמונה דקות.