מהורדוס ועד בגין: איך באמת נראים חילופי שלטון היסטוריים?

אתם מדמיינים מצב שבו הממשלה מתחלפת בלחיצת יד, מילים טובות ואיחולי הצלחה? אולי בימינו זה נראה לנו מובן מאליו, או לפחות משהו שאנחנו מצפים לו, אבל בהיסטוריה של העם שלנו – זה ממש לא תמיד היה המצב. היום אני רוצה לקחת אתכם למסע שמחבר בין העבר הרחוק לעבר הקרוב, ולהראות לכם איך נראו חילופי שלטון היסטוריים. עליתי על עניבה, אז בואו נתחיל.

המלך שלא היה אמור להיות מלך

סיפרתי לכם בעבר לא מעט על הורדוס המלך. דיברנו על איך הוא היה מלך אכזר בצורה בלתי רגילה, למרות הדברים המדהימים שהוא עשה למען העם היהודי, כמו השיפוץ האדיר של בית המקדש השני. דיברנו גם על מותו, שהיה, בלשון המעטה, אירוע מזוויע.

אבל מה שעוד לא דיברנו עליו הוא השאלה המתבקשת: איך בכלל מישהו כמו הורדוס הפך למלך? הרי הייתה סביבו מחלוקת עצומה. העם נחלק בשאלה האם בכלל אפשר להגדיר אותו כיהודי. אמנם סבא שלו התגייר והוא היה ממוצא אדומי, אבל הורדוס לא נתפס בעיני העם כיהודי עד הסוף, ובוודאי שהעם לא אהב את הרעיון שהוא ישלוט עליהם. איך מישהו כזה, שחד משמעית לא היה חלק משושלת החשמונאים המפוארת, נהיה המלך של יהודה?

הסיפור הזה לא מתחיל בהורדוס עצמו, אלא דווקא באבא שלו, אנטיפטרוס. אנטיפטרוס היה היועץ של אחד האחים החשמונאים, הורקנוס השני. באותה תקופה, התרחשה מריבת אחים נוראה וטראגית בין הורקנוס לאח שלו, אריסטובולוס (שניהם הילדים של שלומציון המלכה ואלכסנדר ינאי). המריבה הזו הסלימה לרמות כל כך קשות, עד שהם עשו את הטעות ההיסטורית הגדולה מכולן: הם החליטו לקרוא לרומאים להיכנס ולעזור להם להכריע.

"בואו תעזרו לנו", הם אמרו לרומאים. וכך הגיע המצביא הרומי פומפיוס.

הבריחה לרומא והכיבוש האכזרי

אנטיפטרוס ניצל את ההזדמנות. הוא התקרב מאוד למשפחת המלוכה, וחשוב מכך – התקרב לרומא, שהייתה כמובן המעצמה האדירה ששלטה באזור. הוא דאג לכך שהבן שלו, הורדוס, ובן נוסף שלו, פצאל, ימונו לתפקידים בכירים.

העניינים הסתבכו, וברגע של משבר, הורדוס ברח לרומא. שם, באמצעות הקשרים שטווה אבא שלו, הוא עשה מהלך פוליטי מבריק: הוא הצליח להכתיר את עצמו בתור מלך היהודים. איך הוא עשה את זה? הוא פשוט שכנע את אוקטביאנוס (שלימים יהפוך לאוגוסטוס הקיסר המפורסם) ואת הסנאט הרומי להכריז עליו רשמית כעל המלך של היהודים.

הבעיה הקטנה הייתה שכאן, ביהודה, כבר היה מלך חשמונאי מכהן – מתתיהו אנטיגונוס השני.

אגב, נקודה קטנה ומרתקת: כל אחד מכם נושא בארנק שלו זכר קטן לאותו מתתיהו אנטיגונוס. אם תוציאו מטבע של 10 אגורות ותהפכו אותו, תראו את הציור של המנורה. אבל שימו לב לצורה של המטבע – זה לא ממש עיגול רגיל, יש לו צורה מוזרה כזאת, עם שוליים גליים. הצורה הזו נבחרה משום שכך בדיוק נמצא המטבע המקורי העתיק שהנפיק מתתיהו אנטיגונוס. זהו זכר חי למלך האחרון של שושלת החשמונאים.

בשנת 40 לפני הספירה, הורדוס קיבל את המינוי מרומא. הוא הגיע חזרה ארצה, ויחד עם תמיכה צבאית של הרומאים, כבש את ירושלים, כבש את יהודה, והרג את מתתיהו אנטיגונוס. ברגע שהורדוס תפס את השלטון, הוא לא הסתפק בזה. הוא חיסל את כל מתנגדיו וממש ניסה להרוס ולמחות כל זכר לשושלת החשמונאית.

אבל, מכיוון שהעם עדיין לא ראה בו יהודי לגיטימי, הוא היה חייב למצוא דרך לקבל לגיטימציה. הפתרון שלו? הוא התחתן עם מרים החשמונאית. למרבה הטרגדיה, כפי שסיפרתי לכם בעבר, הפרנויה שלו גברה עליו, ובהמשך הוא הרג גם אותה, גם את אמא שלה, וגם את הבנים שהיו לו ממנה.

הקונטרסט האולטימטיבי: בגין ורבין

אחרי שראינו איך נראו חילופי שלטון בעת העתיקה – בדם, באש, בבגידות ובחיסולים – אני רוצה להראות לכם קונטרסט אדיר. קפיצה קטנה בזמן אל ההיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל.

שנת 1977, המהפך. מנחם בגין נבחר לראשות הממשלה, ומחליף את יצחק רבין. מדובר בשני יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים מרים, משני צידי המתרס של החברה הישראלית. אבל תראו איך נראים חילופי שלטון במדינה דמוקרטית וריבונית. כל מילה שלי תהיה מיותרת, פשוט תקראו את השפה, את הכבוד ההדדי ואת האצילות.

כך אמר יצחק רבין למנחם בגין כשהעביר לו את השרביט:

"הצלחת הממשלה היא הצלחת העם והמדינה. כל טוב לך, תודה."

וכך השיב לו מנחם בגין, בנאום פומבי ומרגש:

"אני מודה לחבר הכנסת יצחק רבין על המעבר הנאה הנותן ביטוי לתחושה הדמוקרטית של עמנו. אני מבקש לומר לאומה כולה שלמר יצחק רבין יש זכויות היסטוריות בתולדות עם ישראל. כלוחם בגיל צעיר במלחמת העצמאות בשורות הפלמ"ח, כמפקד בכיר בצבאנו, כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים. עם ישראל איננו כפוי טובה. העם הכריע ובחר ממשלה חדשה, אבל בטוחני ששום אזרח מאזרחי ישראל לא ישכח למר יצחק רבין את הזכויות שהוא רשם בהיסטוריה של עמנו. כולנו יחד נדאג לעתידו של עם ישראל בארץ ישראל. תודה רבה."

שורה תחתונה

ההיסטוריה שלנו רצופה במאבקים ובדם, מימי הורדוס והחשמונאים ועד ימינו. אבל כשאנחנו מסתכלים על הרגע ההוא בין בגין לרבין, אנחנו מבינים את העוצמה האמיתית של ריבונות יהודית מודרנית ודמוקרטית. היכולת להחליף שלטון לא בחרב, אלא בקלפי, מתוך כבוד הדדי והבנה שכולנו, בסופו של דבר, פועלים למען עתידו של עם ישראל בארץ ישראל – זהו הניצחון האמיתי שלנו.