מלחמה שלא מסתיימת: מה קורה כשלא מכריעים את האויב?

היום אני רוצה לדבר איתכם על מסר שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה ובמקורות שלנו – מסר שהוא סופר רלוונטי למה שקורה לנו כאן היום, ואני חייב להודות שהוא גם מאוד מטריד. אני רוצה לדבר על מה שקורה כאשר יש מלחמה שלא מסתיימת עד הסוף. איך זה נראה? ובעיקר, מה ההשלכות של זה על העתיד שלנו?

מדינה בתוך מדינה: השיעור מההיסטוריה של ירדן

כדי להבין את הסכנה, בואו ניקח דוגמה מההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. אחרי מלחמת ששת הימים, ישראל השתלטה על שטחי יהודה ושומרון, שהיו עד לאותו רגע תחת שליטת ממלכת ירדן. בעקבות זאת, יותר ויותר פלסטינים עברו אל מעבר לנהר הירדן, אל תוך השטח הירדני.

מה שקרה שם הוא שהם התחילו ליצור ממש "מדינה בתוך מדינה". ארגוני טרור כמו אש"ף ופת"ח הקימו מנגנון שליטה עצמאי, ויותר מזה – כזה שהתנגד בגלוי למלוכה הירדנית.

צריך להבין את ההקשר: מלך ירדן באותה תקופה היה המלך חוסיין. הוא, כמו אביו וכמו ילדיו, לא מגיע במקור מהאזור הזה. המשפחה ההאשמית מגיעה מאזור ערב הסעודית, והם נחשבים למשפחה מיוחסת מנצר הנביא מוחמד. מבחינת הפלסטינים, המלך לא נחשב "מקומי", והם רצו להפיל את המשטר שלו.

הם ארגנו עוד ועוד התקוממויות נגד המלך חוסיין, כולל לא מעט ניסיונות התנקשות בחייו. למרות שהמלך עשה ככל שביכולתו כדי להרגיע את הרוחות, בשנת 1970 הוא הבין שאין ברירה ופתח במתקפה אלימה ביותר נגדם. זה הגיע למצב שבו אלה שנותרו בחיים נמלטו ללבנון, ומשם המשיכו את הצרות שלהם.

חטא שאול המלך וההומור של התנ"ך

אבל אנחנו לא צריכים לחפש רק בהיסטוריה המודרנית. יש לנו במקורות סיפורים שממחישים בדיוק את אותה נקודה. הסיפור המפורסם ביותר הוא על שאול המלך, שנצטווה למחות את זכר עמלק.

אני משוכנע שאתם זוכרים שמיד אחרי השבעה באוקטובר, המילה "עמלק" חזרה להיות מאוד נפוצה. פתאום כולם דיברו על הצורך למחות את זכר עמלק, כולל ראש הממשלה שלנו. ותכף תבינו שכנראה לא סתם.

שאול נצטווה למחות את זכר עמלק לחלוטין. הכול כולל הכול. לא להשאיר אף אחד חי, כולל החיות. אבל הוא לא עשה את זה. בלילה שאחרי התקיפה, שמואל הנביא מקבל מסר מאלוהים ששאול חטא, אבל הוא לא מקבל פירוט של מה בדיוק לא היה בסדר.

שמואל הולך אל שאול ושואל אותו מה קרה. שאול, בביטחון מלא, עונה: "אין לי מושג, עשיתי מה שנצטוויתי! נצטוויתי להרוג את עמלק – הנה, הרגתי את עמלק. עשיתי מה שאלוהים ציווה עליי".

ואז שמואל אומר לו משפט, שמי שקורא את הניקוד שלו מבין שבתנ"ך שלנו יש לפעמים חוש הומור עוקצני, כי אי אפשר להסביר את זה אחרת. שמואל שואל אותו: "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי?" – הוא לא אומר רק "מה הצאן הזה", אלא עושה קול של כבשה: "מֶההה".

אחרי שהוא מעמת אותו עם העובדה שהוא השאיר את הצאן, שאול מודה: "כן, והנה, אפילו את המלך שלהם השארתי בחיים, תראה!" והוא מביא לו את אגג העמלקי.

אם היינו יכולים לדמיין את עצמנו שם, אני מניח שהיינו רואים את שמואל מחוויר. הדם יורד לו מהפנים. מציווי שאומר להרוג את כולם, אנחנו מגיעים למצב שבו שאול משאיר את החיות ואת המלך בחיים. מי שקורא את הפרשנויות לעומק מבין ששאול תקף רק את עיר עמלק, ולא רדף אחרי העמלקים שהיו פזורים עד גבול מצרים.

ההשלכות ההיסטוריות של עבודה לא גמורה

אז מה ההשלכות של הסיפור הזה? שאול השאיר את אגג בחיים.

אתם זוכרים מה חגגנו לא מזמן? את חג פורים. איך ניצלנו בעור שינינו מג'נוסייד מטורף על ידי המן הרשע. ומי זה המן הרשע? המן הוא מצאצאי אותו אגג העמלקי.

על פי חלק מהפרשנויות (כמו שמסביר הרב דורון פרץ בספרו "למה דווקא היהודים"), העמלקים מחויבים אידיאולוגית להשמיד את היהודים. הם מחויבים להרוג אותנו. לכן, למרות שאין לי דרך היסטורית להוכיח את זה, יש מצב שהיטלר היה מזרע עמלק, כי הם אלה שרוצים להרוג אותנו עד האחרון שבנו.

ויש מצב טוב מאוד שגם חמינאי והמשטר האיראני שאנחנו נלחמים בו כעת, מונעים מאותו זרע עמלקי – כי הם נשבעים להרוג אותנו עד האחרון שבנו.

כאשר שאול לא סיים את העבודה, זה היה הרגע שבו שמואל הסתובב ללכת. שאול ניסה לתפוס במעילו, וקרע חתיכה מכנף המעיל. שמואל אמר לו: "זה סימן. אלוהים קרע ממך את הממלכה שלך". הסיפור של שאול היה גמור. אבל העונש לא נגמר שם – אנחנו כעם ממשיכים וסובלים עד עצם היום הזה מההחלטה של שאול לא לסיים עד הסוף את המלחמה.

שורה תחתונה

אני מספר לכם את כל זה כי בלב כבד אני רואה מה שקורה מסביבנו. אני רואה מועצות שלום שמתכנסות כדי לקבל החלטות על מה יקרה בעזה. אני רואה את האימונים של חמאס על הגבול שוב, כאילו לא קרה כלום. אני רואה את ההתחמשות המחודשת של המחבלים בשטחים, ואת הדיונים על משא ומתן והסכמים מול האיראנים.

כל דבר כזה צריך להחריד אותנו ולהטריד את מנוחתנו. אם אנחנו לא רוצים למצוא את ילדינו, נכדינו ונינינו נלחמים שוב את אותן המלחמות בדיוק – אנחנו חייבים לסיים את העבודה. מלחמה שלא מסתיימת בהכרעה, היא מלחמה שתחזור אלינו בעתיד.