מתי הפרודיה הופכת למציאות? הצביעות של התקשורת הזרה

שלום חברים, כאן אריאל אורבוך.

יש רגעים שבהם אנחנו צופים בקטע סאטירי, בבדיחה, בפרודיה – ופתאום נופל לנו האסימון: זה לא מצחיק, כי זה פשוט אמיתי מדי. כשהפרודיה הופכת למציאות, אנחנו חייבים לעצור רגע ולשאול את עצמנו איך הגענו למצב הזה.

היום אני רוצה שנדבר על קטע שרץ ברשתות, קטע שמתמלל כביכול ראיון של רשת חדשות זרה – בסגנון ה-BBC – עם לא אחר מאשר יחיא סינואר. הטקסט של הראיון הזה, למרות שהוא משובש, קומי ונשמע כמו תרגום אוטומטי שבור, מקפל בתוכו את כל האמת המרה על האופן שבו התקשורת הבינלאומית מסקרת את מדינת ישראל ואת ארגון הטרור חמאס. בואו נפרק את זה.

הראיון ההזוי: "רייצ'ל" ומר סינואר

הקטע נפתח בשיחה בין מראיינת בשם רייצ'ל לבין "מר סינואר". כבר מהרגע הראשון, הטון של המראיינת הוא טון מכיל, מבין, כמעט מתנצל. היא מדברת איתו על הסיטואציה בעזה ("הסיטואקי בגאזה נכון, רצ'ל"), והוא, מצידו, לא מסתיר שום דבר.

במציאות, כמו בפרודיה, מנהיגי חמאס לא באמת מסתירים את הכוונות שלהם. הם אומרים אותן באנגלית, בערבית, מול כל מיקרופון פתוח. אבל התקשורת הזרה? היא בוחרת לשמוע רק מה שנוח לה. המראיינת בפרודיה שלנו ממשיכה את הראיון בנימוס בריטי אופייני, כאילו היא מראיינת פוליטיקאי לגיטימי מן השורה, ולא אדם שאחראי לטבח המוני.

מגנים אנושיים וניצחון על יהודים – האמת נאמרת בגלוי

אחד הרגעים החזקים ביותר בטקסט הזה הוא כשהמרואיין מתחיל לדבר על הטקטיקות שלו. מבעד למילים המשובשות של התמלול, אפשר לשמוע בבירור את המונחים המפלצתיים שחמאס משתמש בהם ביומיום. הוא מדבר על "לאו-שילד" (Human shields - מגנים אנושיים). הוא מסביר לה איך הם פועלים, איך הם משתמשים באוכלוסייה אזרחית כדי להגן על עצמם.

ולא רק זה. הוא מדבר בגלוי על המטרה הסופית: "איך אנחנו מנצחים לנצחת יהודים ככה?". הוא אומר במפורש: "אני מנצחת את העולם... אנחנו צריכים לנצחת".

זה אולי נשמע כמו קטע מקומדיה של טעויות, אבל זו בדיוק המציאות שאנחנו מתמודדים איתה בהסברה הישראלית. חמאס מצהיר בגלוי באמנת שלו ובראיונות שהוא רוצה להשמיד יהודים. הוא מודה שהוא משתמש באזרחים שלו כמגנים אנושיים. הוא יורה רקטות מתוך בתי ספר ובתי חולים. ומה עושה המראיינת בתגובה? האם היא מזדעזעת? האם היא עוצרת את הראיון? ממש לא.

"סו אונפר": הניתוק המוחלט של התקשורת הזרה

כאן אנחנו מגיעים לשיא הצביעות. אחרי שסינואר מסביר למראיינת על המגנים האנושיים ועל המטרה לנצח את היהודים, רייצ'ל המראיינת לא תוקפת אותו. להפך. היא מתמלאת באמפתיה כלפיו.

היא אומרת לו, באנגלית שמתומללת לעברית בצורה גאונית: "אוקיופאינג יור הוס איי וואי אוס סו אונפר סו אונפר" (Occupying your house... so unfair).

"כל כך לא הוגן". זו התגובה של התקשורת הזרה. במקום להפנות אצבע מאשימה לטרור, הם מאמצים את הנרטיב של הקורבנות הפלסטינית באופן עיוור. "הם כובשים את הבית שלך, זה כל כך לא הוגן". הניתוק הזה הוא לא רק טעות עיתונאית; הוא פשע מוסרי. רשתות כמו ה-BBC (שההאשטאג שלהן מופיע במפורש בהקשר של הקטע הזה) הוכיחו פעם אחר פעם שהן מוכנות לאמץ את הנרטיב של חמאס ללא עוררין, גם כשהוא שקרי לחלוטין, ובלבד שזה יתאים לאג'נדה שמציגה את ישראל כתוקפן ואת הפלסטינים כקורבן התמידי.

המראיינת אפילו מוסיפה: "ועולם לא עושה את זה". היא מתלוננת על כך שהעולם לא עושה מספיק כדי לעזור לטרוריסט שיושב מולה.

אשליית ה"סיס פייר"

הראיון מסתיים במשפט שמסכם את כל הגישה המערבית השגויה למזרח התיכון. רייצ'ל אומרת: "אני חושבת שתתקבלו סיס פייר קרוב. תודה רבה מר סינואר".

"סיס פייר" (Ceasefire - הפסקת אש). זו מילת הקסם של הקהילה הבינלאומית. לא משנה כמה טרור מופעל נגד ישראל, לא משנה כמה חטופים מוחזקים בתנאים תת-אנושיים, הפתרון של התקשורת והפוליטיקאים במערב הוא תמיד "הפסקת אש".

הם לא דורשים מ"מר סינואר" להניח את הנשק. הם לא דורשים ממנו להפסיק להשתמש בילדים כמגנים אנושיים. הם פשוט מאחלים לו שהפסקת האש תגיע בקרוב, כדי שהוא יוכל לחזור להתעצם ולהתכונן לטבח הבא. והכל עטוף בנימוס אירופאי מצמרר: "תודה רבה מר סינואר". לא, לא. תודה לך, רייצ'ל, שהראית לנו בדיוק איך נראית פשיטת רגל מוסרית.

שורה תחתונה

חברים, כשהפרודיה הופכת למציאות, אנחנו נמצאים בבעיה עמוקה. הקטע הזה, למרות שהוא סאטירי, משקף בצורה מדויקת וכואבת את זירת הקרב ההסברתית שאנחנו נמצאים בה. אנחנו לא נלחמים רק נגד טרוריסטים במנהרות של עזה; אנחנו נלחמים נגד צביעות עמוקה וממוסדת באולפני החדשות של לונדון, פריז וניו יורק.

התפקיד שלנו הוא לא לשתוק מול ה"רייצ'ל"-יות של העולם. התפקיד שלנו הוא לחשוף את הצביעות הזו בכל פעם מחדש. להראות לעולם שמי שמראיין טרוריסטים בנימוס ומייחל עבורם להפסקת אש, הוא שותף מלא למכונת השנאה. אנחנו נמשיך להילחם על האמת שלנו, כי אין לנו פריבילגיה לעשות שום דבר אחר.