כשהצד השני עושה לנו את העבודה: דרגו מאחד ועד ג'יהאד

מכירים את הרגעים האלה שאתם נתקלים בסרטון, ציוץ או פוסט של הצד השני, והקיצוניות שם כל כך בולטת, כל כך מנותקת מהמציאות או אלימה, שאין באמת צורך להוסיף אף מילה? בסרטון האחרון שלי, התגובה שלי הסתכמה בשתי מילים בלבד: "תודה רבה". ולצד זה, הוספתי את הכיתוב: "דרגו מאחד ועד ג'יהאד...".

למה בחרתי להגיב ככה? כי יש כאן שיעור חשוב מאוד על הדרך שבה אנחנו עושים הסברה, ועל איך לפעמים, פחות זה הרבה יותר.

כשהאויב הופך למסבירן הכי טוב שלנו

אנחנו, כישראלים וכיהודים, רגילים להיות בעמדת התגוננות. אנחנו רגילים להסביר, לפרט, להביא נתונים היסטוריים, לשלוף מפות ולהוכיח שאנחנו צודקים. אבל לפעמים, בתוך המאמץ האדיר הזה, אנחנו מפספסים את אחד הכלים החזקים ביותר שיש לנו בארגז הכלים של הסברה התקפית: פשוט לתת לצד השני לדבר.

כאשר מישהו מהצד השני עומד מול מצלמה וקורא לג'יהאד, או חושף את הכוונות האמיתיות והאלימות שלו ללא שום פילטרים, הוא בעצם עושה לנו את העבודה. הוא לוקח את כל הטענות שאנחנו מנסים להסביר לעולם המערבי – על כך שהסכסוך הוא לא על שטח אלא על אידיאולוגיה קיצונית – ומוכיח אותן בעצמו.

הפער בין המערב למזרח התיכון

אחד האתגרים הגדולים ביותר שלנו בהסברה מול העולם המערבי הוא פער התרבויות. האדם המערבי הממוצע, שיושב בקמפוס בארצות הברית או בבית קפה באירופה, מתקשה לתפוס מושגים כמו "ג'יהאד" במשמעותם הקיצונית והאלימה. מבחינתו, כל סכסוך הוא בר פתרון אם רק נשב סביב שולחן, נשתה קפה ונדבר על פשרות.

לכן, כשאנחנו מנסים להסביר במילים שלנו שיש כאן אידיאולוגיה שלא מעוניינת בפשרה אלא בהשמדה, זה נשמע להם לעיתים קרובות כמו הגזמה או תעמולה ישראלית. אבל כשהם רואים ושומעים את זה ישירות מהמקור – ללא תיווך, ללא עריכה מגמתית שלנו – משהו בחומת ההגנה שלהם נסדק. כשהצד השני מתגאה בקיצוניות שלו, הוא מנפץ את האשליה המערבית טוב יותר מכל נאום שנוכל לכתוב.

כוחה של השתיקה הרועמת

האינסטינקט הראשוני שלנו מול תוכן כזה הוא לצעוק: "תראו אותם! תראו כמה הם נוראים!". אבל דווקא האיפוק הוא זה שמייצר את האפקט החזק ביותר.

כשאנחנו לוקחים סרטון קיצוני ומגיבים אליו במגילה של אלף מילים, אנחנו עלולים להסיט את תשומת הלב מהתוכן המזעזע עצמו אל עבר הוויכוח שלנו איתו. לעומת זאת, כשאנחנו מציגים את התוכן כפי שהוא, נקי, ורק מוסיפים חיוך ציני או אומרים "תודה רבה", אנחנו מעבירים את הפוקוס במלואו אל האבסורד של הצד השני. אנחנו אומרים לצופה: "הנה, תשפטו בעצמכם. דרגו מאחד ועד ג'יהאד".

איך ליישם את זה ביומיום?

אם אתם פעילים ברשתות החברתיות ורוצים לקחת חלק במאמץ ההסברה, זכרו את הכלל הזה. נתקלתם בתוכן שבו הצד השני חושף את פניו האמיתיות?

1. אל תפריעו לו.
2. תעדו את זה (כי הם נוטים למחוק מהר מאוד ברגע שהם מבינים שזה משרת אותנו).
3. שתפו את זה הלאה עם מינימום פרשנות.

תנו לטירוף לדבר בעד עצמו. תנו לעולם לראות עם מי אנחנו מתמודדים.

שורה תחתונה

לא כל מאמץ הסברתי דורש מאיתנו לנאום או להתנצל. לפעמים, הניצחון הגדול ביותר בקרב על התודעה הוא פשוט להציג את המציאות כפי שהיא, להצביע על הקיצוניות של הצד השני, ולהגיד בחיוך מנומס: "תודה רבה".