אשמה לבנה: למה האמריקאים משליכים עלינו את סיפור האינדיאנים?

אני רוצה לדבר איתכם היום על אחד הנושאים הכי רגישים, טעונים ומשמעותיים בחברה האמריקאית כיום, נושא שמשפיע ישירות על האופן שבו הם מסתכלים עלינו כאן בישראל. המושג הזה נקרא ״אשמה לבנה״ (White Guilt).

כדי להבין למה כל כך הרבה אמריקאים, במיוחד מהצד הפרוגרסיבי של המפה, ממהרים לאמץ נרטיבים אנטי-ישראליים, אנחנו חייבים קודם כל להבין את הפסיכולוגיה שלהם ואת ההיסטוריה שהם סוחבים על הגב. אז מה זה בעצם ״אשמה לבנה״? מדובר בתחושות עמוקות של ייסורי מצפון ורגשות אשם שיש לאנשים הלבנים בארצות הברית. אבל על מה בדיוק הם מרגישים אשמים? על סיפורים היסטוריים שהולכים ומתבררים, נחשפים ומדוברים יותר ויותר ככל שהשנים חולפות.

הסיפור האמיתי של גילוי אמריקה

כולנו גדלנו על הסיפור ההרואי של כריסטופר קולומבוס. לימדו אותנו שהוא חצה את האוקיינוס ו״גילה״ יבשת חדשה. אבל האמת היא, שכיבוש יבשת אמריקה על ידי האנגלים (שהפכו לימים לאמריקאים של ימינו) לא נעשה מתוך גילוי של יבשה ריקה שאין בה שום דבר.

כאשר קולומבוס הגיע ליבשת, הוא פגש שם את הילידים המקומיים. בגלל טעות בניווט, הוא היה בטוח שהוא הגיע להודו (India), ולכן הוא קרא להם ״אינדיאנים״. היום, אגב, המונח התקין והנפוץ יותר בארצות הברית הוא ״ילידים אמריקאים״ (Native Americans).

הסיפור של מה שקרה לאותם ילידים במרוצת השנים הוא טרגי וקשה לעיכול. ישנו ספר מרתק שנקרא ״ג'נוסייד: השמדת עם בארץ החופש״, שמתעד את קורותיהם של האינדיאנים של צפון אמריקה. המספרים שם פשוט בלתי נתפסים ומעוררים צמרמורת.

לאן נעלמו 9 מיליון אינדיאנים?

בשנת 1500, בשטח שבו נמצאים היום גבולות ארצות הברית, חיו בין 10 ל-12 מיליון אינדיאנים. שבטים שלמים, תרבויות עשירות, חיים שלמים שהתנהלו על האדמה הזו.

קופצים קדימה בזמן לשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, אחרי שכיבוש היבשת על ידי האמריקאים כבר הושלם לחלוטין. כמה אינדיאנים נשארו שם? כמיליון אחד בלבד.

המשמעות היא שהאוכלוסייה צנחה מ-10 מיליון למיליון אחד. תשעה מיליון אינדיאנים פשוט נעלמו. הנתון המזעזע הזה לגמרי מעורר סימני שאלה, ויש סביבו לא מעט תיאוריות. יש אנשים שטוענים שהירידה הדרסטית נגרמה ממחלות שהאירופאים הביאו איתם ולאינדיאנים לא היה חיסון טבעי נגדן. יש כאלה שאומרים שכאשר האירופאים הגיעו, הם הביאו איתם אלכוהול, גרמו לאינדיאנים להתמכר ולהפוך לאלכוהוליסטים, וזה מה שהרס את החברה שלהם מבפנים.

אבל עם כל הכבוד לתיאוריות האלה, הן פשוט לא מצליחות להסביר איך יותר מ-90 אחוזים מהאוכלוסייה — תשעה מיליון בני אדם — פשוט נעלמו להם בלי שום תיעוד מסודר. די ברור שהם מתו. לכן, ישנם היסטוריונים ואנשים רבים כיום שאומרים במפורש: מדובר ברצח עם מתוכנן. האדם הלבן השתלט על האדמה, גירש את הילידים ששרדו לכל מיני שמורות מבודדות, ובעצם, עד היום, האמריקאים נהנים מאדמה של מישהו אחר.

תרבות ההתנצלות האמריקאית

ההבנה הזו מחלחלת היום עמוק לתוך החברה האמריקאית. האנשים שמרגישים את אותם ייסורי מצפון יצרו תרבות שלמה סביב ה״אשמה הלבנה״. בארצות הברית זה הפך לעניין של ממש — צורך אובססיבי להתנצל כל הזמן בפני הילידים האמריקאים ולחשוב איך אפשר לפצות אותם.

זה מגיע לרמות שאנשים שמים שלטים על הבתים הפרטיים שלהם שבהם נכתב שאנחנו נמצאים על ״Stolen Land״ (אדמה גנובה). הם חיים בתחושה מתמדת של חטא קדמון שהם ירשו מאבותיהם.

ההשלכה: איך כל זה קשור לישראל?

וכאן בדיוק אנחנו נכנסים לתמונה. מגיע סיפור שהוא לכאורה ״מאוד דומה״, או לפחות ככה נוח להם לתפור אותו.

הנרטיב שהתגבש בעולם, ושהאמריקאים קונים בשקיקה, מספר סיפור על פלסטיני שחי כאן בשלום ובשלווה, בחיבור טבעי לאדמה (ממש כמו האינדיאני). ואז, משום מקום, הגיעו כל מיני ניצולי שואה מפולין, אירופאים זרים, וגירשו אותם מאדמתם באלימות. בעיניים אמריקאיות, ניצולי השואה האלה הם ״לבנים״, בדיוק כמו העם האמריקאי הלבן שכבש את אמריקה.

זהו מנגנון פסיכולוגי קלאסי שנקרא ״השלכה״. יש הרבה אמריקאים שלוקחים את מה שהם חווים שם — את תחושות האשם העמוקות שלהם — ומשליכים אותן עלינו. התת-מודע שלהם אומר: ״אה, זה בדיוק אותו סיפור שהיה אצלנו! אולי אני לא יכול לחזור אחורה בזמן ולתקן את מה שאבותיי עשו לאינדיאנים, אבל אני כן יכול למנוע את זה עכשיו. אני יכול לתקן את מה שקורה כאן ועכשיו בישראל״.

המציאות מול הנרטיב

הבעיה היא שהסיפור הזה פשוט לא נכון. הוא תפור בתפרים גסים ומתעלם לחלוטין מהעובדות ההיסטוריות ומהמציאות בשטח.

קודם כל, בהיבט ההיסטורי: אני מקווה שאתם יודעים (וכבר סיפרתי על כך בסרטונים אחרים), הסיפור של האינדיאנים לא דומה בשום צורה למה שקרה כאן במנדט הבריטי על פלשתינה. האינדיאנים מעולם לא זכו לאיזושהי הכרזת או״ם שחילקה את האדמה בצורה מסודרת בין שני עמים. הם לא סירבו להצעה, פצחו במלחמה והפסידו בה. כל הסיפור ההיסטורי והמשפטי כאן הוא שונה לחלוטין.

שנית, בהיבט הדמוגרפי: הנרטיב של ״הלבנים שבאו מאירופה״ פשוט קורס במבחן המציאות. הלבנים האלה שהם מדברים עליהם? בערך 60% מהאוכלוסייה היהודית שלנו בישראל הם בכלל לא ״לבנים״ במונחים אמריקאיים. הם מגיעים מכל מדינות ערב — מזרחים, ספרדים, יוצאי צפון אפריקה והמזרח התיכון. הם ילידי המרחב הזה בדיוק כמו הערבים שחיים כאן.

אבל לאמריקאים ששבויים באשמה הלבנה, העובדות האלה לא באמת רלוונטיות. מה שרלוונטי הוא הסיפור. הסיפור שתפרו לנו יושב להם בול על משבצת ייסורי המצפון שלהם על האינדיאנים, וזה נותן להם תחושת הקלה מוסרית לתקוף אותנו.

השורה התחתונה

בפעם הבאה שאתם נתקלים באמריקאי שמאשים את ישראל בקולוניאליזם, בגניבת אדמות או בטיהור אתני, תזכרו שבהרבה מקרים, הוא בכלל לא מדבר עלינו. הוא מדבר על עצמו. הוא מסתכל על המזרח התיכון, אבל רואה את ההיסטוריה המדממת של אמריקה משתקפת אליו בחזרה. ההבנה של מנגנון ההשלכה הזה היא כלי קריטי בהסברה שלנו — היא מאפשרת לנו לא רק להתגונן, אלא לפרק את הטיעון שלהם מהיסוד ולהעמיד אותם מול המראה של עצמם.