אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

למה אני כבר לא מגדיר את עצמי ציוני? (ומה הקשר להפלות?)

סרטון שעשוי לטלטל אתכם: למה המונח "ציונות" משחק לידיים של אויבינו, איך זה קשור לדיון על הפלות, ולמה הגיע הזמן שנתחיל לקרוא לעצמנו פשוט פרו-ישראלים.

עודכן: 3 דק׳ קריאה4:39 סרטון

מה נשמע חברים, אריאל כאן.

לא מזמן עשיתי סרטון באנגלית שעורר המון הדים, ונתבקשתי לעשות אותו גם בעברית. אז הנה אני כאן, ואני רוצה לדבר איתכם על אחד המונחים הכי מתעתעים ומבלבלים שיכולים להיות בהקשר של ההסברה הישראלית – המונח "ציונות". למה אנחנו קוראים לעצמנו "ציונים" ולמה אחרים קוראים לעצמם "אנטי-ציונים"?

אני אגיד לכם כבר עכשיו משהו שאולי יישמע לכם קצת מוזר: אני משתדל לא להגדיר את עצמי כציוני. כן, שמעתם נכון. אתם תכף תבינו בדיוק למה, ויש מצב גדול שעד סוף המאמר הזה, גם אתם לא תרצו להגדיר את עצמכם כציונים יותר.

הדיון על הפלות: מתי מסתיימת זכות הבחירה?

בשביל להבין את המהות האמיתית של הביטוי "ציונות" כיום, אנחנו צריכים לקחת צעד קטן הצידה ולדבר שתי שניות על הדיון סביב הפלות בארצות הברית.

אתם ודאי יודעים שיש שם שתי קבוצות מרכזיות שנלחמות כבר תקופה ארוכה אחת בשנייה. מצד אחד, אלה שנגד הפלות. הם קוראים לקבוצה הזאת "פרו-לייף" (Pro-Life), כלומר בעד החיים. אלה אנשים שמאמינים שהפלה היא למעשה רצח לכל דבר ועניין, ושיש לראות בעובר בן אדם. לעומתם, יש את אלה שאומרים שהפלה היא זכותה של האישה. הם נקראים "פרו-צ'ויס" (Pro-Choice) – בעד זכות הבחירה של האישה על גופה.

אבל הנה הנקודה הקריטית: כל הדיון הסוער הזה מסתיים ברגע שהתינוק נולד.

אחרי שהתינוק כבר יצא לאוויר העולם והוא עובדה מוגמרת וקיימת, אין בכלל שאלה של "האם הפלה זה משהו שיש לדבר עליו". אם מאיזושהי סיבה הייתי רוצה לסיים את חייו של התינוק הזה אחרי שהוא כבר נולד, זה כבר לא קשור לזכות בחירה או להפלות. זה עובר ישירות לקטגוריה אחרת לגמרי של הריגה, או אפילו רצח, אם אני מתכנן לעשות את זה בכוונה תחילה.

הציונות כ"תקופת ההיריון" של מדינת ישראל

חברים, הדיון על ציונות לא שונה בהרבה מהדיון הזה.

מה זה בעצם ציונות? תחשבו על בנימין זאב הרצל, על זאב ז'בוטינסקי, על הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. על מה דיברו כל האנשים האלה? האנשים האלה חלמו, שאפו ורצו להקים מדינה יהודית. מדינה לעם היהודי במולדתם של אבותיהם. השטח הגיאוגרפי הזה שנקרא יהודה, ארץ ישראל או פלסטין – לא משנה איך קראו לו אז – מה שחשוב הוא שהם רצו להקים פה מדינה יהודית.

אבל שימו לב למילים: "רצו להקים". למה אנחנו עדיין מדברים על זה כאילו אנחנו בשלב של "רוצים"?

יש לי חדשות מרגשות בשבילכם: 76! המדינה הזאת קיימת כבר 76 שנה!

כל הדיון הזה של "ציונות" מול "אנטי-ציונות" הוא דיון שמחזיר אותנו, לכאורה, לתקופת ההיריון. הוא גורם לנו להתווכח על השאלה: האם המדינה הזאת בכלל צריכה להיוולד או לא צריכה להיוולד? האם יש לה זכות להיוולד או אין לה זכות להיוולד?

וזה, חברים, החלק הכי מתעתע ומסוכן בסיפור.

המלכודת של האנטי-ציונות: האנטישמיות החדשה

לאורך ההיסטוריה, האנטישמיות שינתה את פניה. פעם, האנטישמיות קיבלה צורה של התנגדות לדת היהודית. מאוחר יותר, במלחמת העולם השנייה, הנאצים דיברו על התנגדות לגזע – בגלל שלא היינו מספיק "טהורים" כמו הגזע הארי.

היום, האנטישמיות קיבלה גוון חדש ועדכני שנקרא "אנטי-ציונות". ולמה זה כל כך מתעתע?

מכיוון שהביטוי "אנטי-ציונות" אומר בעצם, במילים מכובסות: "אני רוצה לחסל את התינוק הזה שכבר נולד". אני רוצה להרוג, ממש לרצוח, את המדינה הקיימת. ואגב, בגיל 76 זה כבר לא תינוק, זו כבר סבתא!

אבל אם אני ממשיך להשתמש בביטוי "ציונות", אני כאילו מסכים לחזור איתם לתקופת ההיריון. אני נותן לגיטימציה לדיון תיאורטי. האויבים שלנו רוצים לחסל מדינה קיימת. הם רוצים לחסל את האנשים שגרים במדינה הזו. אלה דברים איומים שהרבה יותר קשה להגיד אותם בצורה מפורשת מול המצלמות. ולכן, אויבינו משתמשים בביטוי "אנטי-ציונות" כדי להישמע לגיטימיים.

הגיע הזמן להפסיק לשתף פעולה

בכל פעם שאני משתמש בביטוי "ציונות" כדי להצדיק את קיומי היום, אני בעצם משתף פעולה עם הדבר הזה.

חברים, כל פעם שאומרים לכם "ציונות" בהקשר של זכות הקיום שלנו כיום, אתם צריכים להגיד: "חברים, אין דבר כזה יותר". זהו. הציונות הסתיימה, והיא סיימה את תפקידה בהצלחה אדירה. המדינה הזו כבר הוקמה.

מי שבעד המדינה נקרא "פרו-ישראלי" או "בעד מדינת ישראל". ומי שנגדה? שלא ינסה לסבן אתכם ויקרא לעצמו "אנטי-ציוני". תדרשו ממנו שיגיד בצורה מפורשת: "אני רוצה לחסל מדינה שכבר קיימת. אני רוצה להרוג את היהודים שקיימים במדינה שכבר קיימת". שיגיד את זה בצורה מפורשת, שיחשוף את פניו האמיתיות ויתמודד עם ההשלכות של המילים שלו. שלא ינסה לכבס את המילים על ידי שימוש בביטוי האקדמי והנקי לכאורה – "אנטי-ציונות".

אני אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים על זה. תגידו לי כאן בתגובות.

שורה תחתונה

הציונות סיימה את תפקידה ההיסטורי בהצלחה כשהקימה את מדינת ישראל. אנחנו לא "ציונים" שמתווכחים על זכותנו התיאורטית להקים מדינה, אנחנו פרו-ישראלים שמגינים על המדינה הקיימת שלנו. אל תתנו לאף אחד לכבס מילים של השמדה ורצח תחת הכותרת "אנטי-ציונות" – דרשו מהם להודות באמת המכוערת שלהם.

שאלות ותשובות

שאלה: למה אריאל טוען שהוא כבר לא מגדיר את עצמו ציוני?

מכיוון שמדינת ישראל קיימת כבר 76 שנה. המונח "ציונות" מתייחס לשאיפה ההיסטורית להקים מדינה. השימוש בו כיום מחזיר את הדיון אחורה ומאפשר לאויבינו להסוות את רצונם להשמיד מדינה קיימת תחת מעטה של דיון תיאורטי.

שאלה: איך הדיון על ציונות קשור לדיון על הפלות בארה"ב?

כמו שהדיון על הפלה (פרו-לייף מול פרו-צ'ויס) מסתיים ברגע שהתינוק נולד, כך הדיון על "האם צריכה לקום מדינה יהודית" הסתיים כשישראל הוקמה. התנגדות למדינה קיימת אינה דיון תיאורטי, אלא קריאה להשמדתה, ממש כמו שפגיעה בתינוק שכבר נולד נחשבת לרצח.

שאלה: מהי "אנטי-ציונות" לפי המאמר?

אנטי-ציונות היא המסכה החדשה של האנטישמיות. במקום להתנגד לדת או לגזע היהודי כבעבר, כעת מתנגדים לקיום המדינה, תוך ניסיון לכבס את המילים ולהימנע מההודאה המפורשת שהם קוראים להשמדת יהודים.

עוד בנושא

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?
הסברה התקפיתאיסלם

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?

הרשתות החברתיות סוערות בעקבות חשיפתו של מנסור עבאס כי "נאלץ לקבל" את ישראל כמדינה יהודית רק כדי לרוץ לכנסת. אריאל אורבוך, שהתריע על כך מזמן, מנתח את המשמעויות ושואל - האם מקומם בממשלה?

4 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←