איך נכין את הדור הבא? יוני בן מנחם חושף את מחדל ההסברה והשפה

טוב חברים, לא מזמן יצא לי לערוך ראיון מיוחד ומרתק בערוץ היוטיוב שלי עם יוני בן מנחם – מזרחן מוערך, עיתונאי ותיק וחוקר בעל שם. במהלך השיחה שלנו, עלו נושאים רבים שנוגעים לליבת הקיום שלנו כאן במזרח התיכון, אבל היה קטע אחד ספציפי שלדעתי הולך להפתיע אתכם, וחשוב לי מאוד להתעכב עליו.

במהלך הראיון, הצגתי בפניו שאלה שמעסיקה אותי רבות: מה היית אומר שמדינת ישראל צריכה לעשות עכשיו, מבחינת חינוך הדור הבא, כדי להיערך לאתגרים העצומים שתיארנו? התשובה שלו הייתה חדה, נוקבת, ובעיקר – דורשת מאיתנו להתעורר ולשנות דיסקט בכל הנוגע לאופן שבו אנחנו תופסים את המרחב שבו אנו חיים.

השפה הערבית: כבר מזמן לא "Nice to have"

הנקודה הראשונה שיוני העלה נוגעת לשפה הערבית. במשך שנים רבות, היחס ללימודי הערבית בישראל היה כאל מקצוע העשרה, משהו שנחמד לדעת, אבל לא הכרח קיומי. יוני מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: זה כבר לא המצב. ידיעת השפה הערבית היא חובה, היא מס שיש לשלם כדי להבין את המציאות סביבנו.

הוא הצביע על כשל מערכתי עמוק: פעם עוד חייבו בבתי הספר ללמוד ערבית, אבל מה בדיוק לימדו? ערבית ספרותית. עם כל הכבוד לערבית הספרותית, היא פשוט לא עוזרת לאזרח הישראלי הממוצע לתקשר ביומיום עם הערבים שחיים פה בינינו. יוני קורא לחייב את כל בתי הספר ללמד ערבית מדוברת. המטרה היא פשוטה וקריטית: לאפשר לישראלים להתחכך עם הסביבה, להבין את השיח האותנטי, ולדעת באמת מה הצד השני חושב. אי אפשר להבין את המזרח התיכון דרך מתורגמנים או דרך טקסטים ספרותיים בלבד; חייבים להשקיע מאמץ אמיתי ברכישת השפה המדוברת.

קריסת ההסברה הישראלית: זירה מופקרת לחלוטין

הנקודה השנייה, והכואבת לא פחות, נוגעת למערך ההסברה שלנו. כמי שמתעסק לא מעט בהסברה התקפית, שאלתי את יוני לדעתו, והתשובה שלו הייתה בוטה וישירה: מערכת ההסברה של מדינת ישראל פשוט דפוקה לגמרי. למעשה, היא לא קיימת.

הכישלון הזה מתחלק לשניים. ראשית, כלפי פנים – המדינה נכשלת בהסברה לאזרחיה שלה, בלהסביר מה קורה ובפני אילו אתגרים אנחנו ניצבים. שנית, וזה החלק המסוכן ביותר, כלפי חוץ. אין לנו הסברה אפקטיבית בשפה הערבית, בשפה האנגלית או בשפות נוספות.

יוני נתן כדוגמה את קטר, שמשתמשת במוצאות הכסף האדירות שלה כדי להפיץ מסרים נגד מדינת ישראל בכל רחבי העולם. מול מכונת התעמולה המשומנת הזו, מדינת ישראל פשוט לא עושה שום דבר. הזירה הזו מופקרת לחלוטין. יש לנו אולי גוף שנקרא "מערך ההסברה הלאומי", אבל בפועל, המדינה לא משקיעה את המשאבים הנדרשים. ואז, כפי שיוני מציין בצדק, אנחנו מתפלאים למה יש כל כך הרבה הסתה נגדנו ברחבי העולם.

הפתרון: ערוץ שידור בינלאומי

מה הפתרון שיוני מציע? המדינה חייבת לקחת את הנושא הזה בידיים וברצינות תהומית. עלינו להקים ערוץ בינלאומי – בין אם זה ערוץ טלוויזיה, ערוץ אינטרנט או פלטפורמה משולבת – שישדר בשפות מרובות: ערבית, אנגלית ופרסית.

המטרה של ערוץ כזה היא להביא את ההוויה הישראלית האמיתית למזרח התיכון ולעולם כולו. אנחנו צריכים להראות מי אנחנו באמת, ולא להשאיר את הבמה פנויה למסע ההסתה והתעמולה שמשדרים ערוצים עוינים בשפה הערבית. מישהו חייב להתעורר.

כשבירוקרטיה פוגשת ביטחון לאומי

במהלך השיחה, היה לי חשוב להזכיר ליוני ולצופים שהוא לא מדבר רק מהפוזיציה של מזרחן או פרשן, אלא כמי שישב בכיסא קבלת ההחלטות וניהל את רשות השידור. הוא מכיר את המערכת מבפנים.

יוני אישר את הדברים ושיתף מניסיונו האישי: כשהוא כיהן כמנכ״ל רשות השידור, הוא ניסה בכל כוחו לקדם את הנושאים הללו – הקמת ערוצי הסברה ושידור בינלאומיים. התוצאה? הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד הדרגים הכי גבוהים במדינה. התירוץ הקבוע היה "מחסור בתקציב".

אבל יוני זועם על התירוץ הזה, ובצדק. "מה זאת אומרת מחסור בתקציב?" הוא שואל. ההסברה היא לא מותרות, היא חלק בלתי נפרד מההוויה הביטחונית שלנו. זהו נדבך קריטי בביטחון הלאומי. מאז שהוא ניסה לקדם זאת, לא נעשה כמעט שום דבר משמעותי. ההתעלמות מהזירה ההסברתית והתקשורתית היא, לדבריו, דבר מסוכן ביותר למדינת ישראל.

שורה תחתונה

הראיון עם יוני בן מנחם שם מראה כואבת מול הפנים של כולנו. אם אנחנו רוצים להבטיח את עתיד הדור הבא, אנחנו לא יכולים להסתמך רק על מטוסי קרב וטנקים. אנחנו חייבים לצייד את הילדים שלנו ביכולת לדבר ולהבין את השפה של השכנים שלנו – ערבית מדוברת, ואנחנו חייבים כמדינה להקים מערך הסברה התקפי, יוזם ובינלאומי שלא משאיר את הבמה לשקרים של קטר ואיראן.

את הראיון המלא והמרתק תוכלו למצוא בערוץ היוטיוב שלי. אני מזמין אתכם לצפות, לחשוב, וכמובן – לכתוב לי בתגובות מה דעתכם על הדברים של יוני, ואילו הצעות נוספות יש לכם לחינוך הדור הבא.