ציונות היא לא קולוניאליזם: האמת על השיבה הביתה

אהלן חברים. המאמר הזה מיועד לכל מי שעוסק – אפילו קצת – בתחום ההסברה. לכל מי שמדבר עם אנשים ברחבי העולם, מתווכח ברשתות החברתיות או פנים אל פנים, ומוצא את עצמו מתגונן כשמטיחים בו את המילה "ציונות" כאילו מדובר במילת גנאי.

היום, בואו נודה באמת, הכי טרנדי להיות אנטי-ציוני. פעם הטרנד היה קמפיין MeToo, פעם אלו היו ספינרים שכולם סובבו, והיום? היום האופנה התורנית היא להיות אנטי-ציוני. עבור רבים, זו פשוט מסכה נוחה ופוליטיקלי-קורקט לאנטישמיות ישנה ומוכרת. אבל אני רוצה שנעצור רגע, ננשום עמוק, ונדבר על המילה הזו עצמה: ציונות.

הנרטיב השקרי: "פרויקט קולוניאלי"

האנשים שמנסים להכפיש את הביטוי "ציונות" משתמשים בנרטיב מאוד ספציפי. הם מתארים את הציונות כפרויקט קולוניאלי. פרויקט של התנחלות והתיישבות אימפריאליסטית. הסיפור שהם מוכרים לעולם נשמע בערך כך: "הגיעו אנשים זרים מבחוץ, כבשו את האזור הזה שנקרא פלסטין, גירשו את האנשים הטובים והמסכנים שישבו כאן, והקימו לעצמם בכוח מדינה".

כדי לבסס את הטיעון הזה, הם מצטטים לעיתים קרובות את בנימין זאב הרצל. הם מציגים אותו בתור האיש ש"ייסד" את הציונות במאה ה-19, וממסגרים את כל הסיפור כתנועה אירופאית מודרנית שחיפשה פיסת אדמה אקראית להשתלט עליה.

אבל הנה האמת: זה פשוט לא נכון.

הרצל לא המציא את הציונות

קודם כל, חשוב להבין ולהכיר את העובדות ההיסטוריות. הרצל אכן היה דמות מפתח, אבל הוא פעל בתחום מאוד ספציפי של הציונות – מה שנקרא "הציונות המדינית". הרצל האמין שבאמצעות פוליטיקה, דיפלומטיה והשגת הכרה בינלאומית, הוא יוכל לקדם ולהקים מדינה ליהודים בארץ ישראל.

אבל הרצל לא פעל בוואקום, והוא ממש לא היה היחיד. היו עוד סוגים רבים של ציונות שפעלו במקביל אליו או אפילו לפניו:

• ציונות מעשית: תנועות כמו "חובבי ציון" שהאמינו שצריך פשוט להגיע לארץ ישראל ולעבוד את האדמה. מבחינתם, גם בלי לקבל אישור רשמי מאף מעצמה, עצם העלייה והעבודה העברית הם הדבר החשוב ביותר.
• ציונות רוחנית: בהובלת הוגים כמו אחד העם, שהאמינו שקודם כל צריך לעשות "הכשרת לבבות". להכין את האנשים מבחינה תרבותית ורוחנית לקראת העלייה לארץ.
• ציונות דתית: בהובלת אישים כמו הרב ריינס, שראו בציונות ובחזרה לארץ ישראל שלב מהותי בתהליך הגאולה של עם ישראל.

המהות האמיתית של הציונות: שיבה הביתה

מה שבאמת חשוב לי להגיד לכם, ומה שאנחנו חייבים להתחיל להשתמש בו בהסברה שלנו, הוא הפועל לחזור.

המילה ציונות משמעותה, בפשטות, לחזור. זהו העם היהודי שחוזר אל ארצו, אל ארץ מולדתו ההיסטורית. זה לא פרויקט שהתחיל בקונגרס הציוני בבאזל. זה פרויקט שהתחיל עוד אחרי חורבן בית ראשון, והתחזק משמעותית אחרי חורבן בית שני ואחרי דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה.

מדינת ישראל לא הוקמה יש מאין בשנת 1948; היא הוקמה שוב, בפעם השלישית בהיסטוריה.

איך אנחנו יודעים שציונות היא בעצם הרצון לחזור לארץ ישראל ולירושלים? (הרי "ציון" הוא פשוט שמה הנוסף של ירושלים). אנחנו יודעים את זה כי הכמיהה הזו קיימת בעשרות, אם לא מאות, כתבים ומנהגים יהודיים בני אלפי שנים. לא עשרות שנים, לא מאות שנים – אלפי שנים.

ההוכחות שנמצאות בכל בית יהודי

הקשר שלנו לציון לא נולד במאה ה-19. הוא שזור ב-DNA התרבותי והדתי שלנו:

• בתהילים: כבר לאחר חורבן בית ראשון נכתב השיר האלמותי המבטא את כאב הגלות: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן".
• בחתונות: בכל חתונה יהודית, ברגע המאושר ביותר, רגע לפני שהחתן שובר את הכוס זכר לחורבן בית המקדש, הוא מצהיר קבל עם ועדה: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".
• בתפילה: תחשבו על זה – בכל מקום בעולם, מזה אלפיים שנה, כל יהודי שמתפלל, מפנה את פניו לכיוון אחד בלבד: לכיוון ירושלים.

המסורות האלו לא החלו בתקופתו של הרצל. הן ליוו את העם היהודי בכל שנות גלותו, בכל קצוות תבל.

איך לשנות את חוקי המשחק בהסברה?

בכל פעם שמנסים למסגר את הדיון על הציונות סביב הרצל, המאה ה-19, ומונחים של "פרויקט קולוניאלי" אירופאי, עושים לנו עוול היסטורי עצום. והגרוע מכל הוא, שלפעמים אנחנו, היהודים והישראלים, משתפים פעולה עם הדיון הזה ונופלים למלכודת.

כאשר מישהו טוען בפניכם שהציונות היא קולוניאליזם, אל תתחילו להתגונן ולהסביר על רכישת אדמות חוקית במאה ה-19. ברגע שאתם עושים את זה, כבר קיבלתם את המסגרת שלהם – שהסיפור שלנו התחיל רק לפני מאה וקצת שנים. במקום זאת, שברו להם את המסגרת. תשאלו אותם אם הם יודעים שיהודים מתפללים לכיוון ירושלים כבר אלפיים שנה. תעבירו את הדיון למגרש האמיתי: זכותו של עם לחזור לאדמתו ההיסטורית.

שורה תחתונה

אנחנו חייבים להפסיק להתנצל ולהתחיל להגיד את האמת הפשוטה: ציונות היא לחזור. זהו שובו של העם היהודי אל ביתו. הציונות אינה כיבוש זר, היא חזרה הביתה.

ככה אנחנו צריכים לזכור את זה, וככה אנחנו צריכים להסביר ולהזכיר את זה לכולם. המאבק על התודעה מתחיל במילים שאנחנו בוחרים. השתמשו במונחים האלו כדי להעצים את ההסברה הישראלית, להדוף את השקרים, ולספר את הסיפור האמיתי של העם שלנו.