ציונות זה לחזור: התשובה המוחצת למי שטוען שמדובר בפרויקט קולוניאליסטי

אהלן חברים. המאמר הזה מיועד לכל מי שעוסק, אפילו קצת, בתחום ההסברה. לכל מי שמדבר עם אנשים ברחבי העולם, מתווכח ברשתות החברתיות, או פשוט מנסה להסביר את העמדה הישראלית והיהודית. יש נקודה אחת קריטית שאנחנו חייבים להבין ולשנות בשיח שלנו, והיא נוגעת למילה אחת טעונה וחשובה: ציונות.

מעבר להרצל: הפסיפס של התנועה הציונית

כשאנחנו מדברים על ציונות, רבים מיד חושבים על בנימין זאב הרצל. חשוב להבין ולהכיר שהרצל פעל בתחום ציונות מאוד ספציפי, מה שנקרא "הציונות המדינית". הוא האמין שבאמצעות פוליטיקה, דיפלומטיה והשגת צ'רטר בינלאומי, הוא יוכל לקדם ולהקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. זה היה חזון כביר, אבל הוא לא היה היחיד.

היו עוד סוגים רבים של ציונות שפעלו במקביל והשלימו את התמונה המלאה של שיבת ציון. הייתה "הציונות המעשית", כמו זו של תנועת חובבי ציון. הם האמינו שצריך פשוט להגיע לארץ, לעבוד את האדמה, לבנות ולהיבנות בה, גם בלי לחכות לאיזה אישור רשמי או פוליטי. מבחינתם, המעשה בשטח הוא הדבר החשוב ביותר.

בנוסף, הייתה "ציונות רוחנית", כמו זו שהוביל אחד העם, שהאמין שצריך קודם כל לעשות הכשרת לבבות, להכין את האנשים מבחינה תרבותית ורוחנית לקראת עלייה לארץ, כדי שהמדינה שתקום תהיה מרכז רוחני לעם היהודי. והייתה גם "ציונות דתית", כמו זו של הרב ריינס, שראה בתנועה הציונית ובחזרה לארץ ישראל תהליך של גאולה דתית והיסטורית.

המילה האמיתית שמאחורי הציונות: לחזור

אבל מה שבאמת חשוב לי להגיד לכם היום, המסר המרכזי שאנחנו חייבים להפנים ולהדהד החוצה, הוא לגבי משמעות המילה עצמה. אנחנו צריכים להתחיל להשתמש בביטוי "לחזור".

המילה ציונות משמעותה, בעצם, לחזור. זהו העם היהודי שחוזר אל ארצו, אל ארץ מולדתו ההיסטורית.

ככל שאנחנו נעשה יותר את הקישור הישיר הזה במוחם של השומעים שלנו – בין המילה "ציונות" למילה "לשוב" או "לחזור" – ככה אנחנו נטמיע במוחם של כמה שיותר אנשים את האמת ההיסטורית. אנחנו נבהיר להם שלא מדובר פה באיזה פרויקט שנוצר יש מאין במאה ה-19 על ידי הרצל, אלא שזה בעצם פרויקט בן יותר מ-2,000 שנה, שהתחיל מיד לאחר חורבן הבית.

ההוכחות בנות אלפי השנים לקשר שלנו לציון

המילה "ציון" היא בעצם שמה הנוסף של ירושלים. איך אנחנו יודעים את הדבר הזה? איך אנחנו מוכיחים שהקשר הזה הוא עתיק יומין? התשובה פשוטה: כי הקשר הזה קיים בעשרות, אם לא מאות, כתבים ומנהגים יהודיים. ולא מדובר במנהגים בני כמה עשרות שנים, אלא במנהגים בני אלפי שנים.

קחו לדוגמה את השירים בתהילים. המזמור המפורסם זועק: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן". הכמיהה הזו לציון הייתה שם כבר בגלות בבל.

תחשבו על כל חתונה יהודית, בכל מקום בעולם. לפני שהחתן שובר את הכוס, כזכר לחורבן בית המקדש, מה הוא אומר? "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". בשיא השמחה האישית שלו, היהודי זוכר את ירושלים ואת החורבן.

ותחשבו על זה שבכל מקום בעולם, כל יהודי שמתפלל, שלוש פעמים ביום, מתפלל לכיוון אחד בלבד: לכיוון ירושלים. המסורת הזו, הכמיהה הזו, לא החלה בתקופתו של הרצל. היא פועמת בלב העם היהודי כבר אלפי שנים.

שורה תחתונה: הגיע הזמן לשנות את המסגור

בכל פעם שמנסים למסגר את הדיון על הציונות ולהגביל אותו להרצל, למאה ה-19, או גרוע מכך – לתייג אותו כאיזשהו "פרויקט קולוניאלי" זר ופולש – בעצם עושים לנו עוול היסטורי מאוד גדול. ואנחנו, היהודים, עושים לעצמנו עוול גדול עוד יותר אם אנחנו משתפים פעולה עם הדיון הזה במונחים שלהם.

ציונות זה בעצם לחזור. ככה אנחנו צריכים לזכור את זה, וככה אנחנו צריכים להזכיר את זה לכולם – לאוהבים ולאויבים כאחד.

אני צריך שתשתפו את המסר הזה ותגיבו, כדי שכמה שיותר ישראלים יכירו את העובדות וידעו להשתמש במונחים בצורה כזו שבאמת תעצים את ההסברה הישראלית, תשנה את כללי המשחק ותחזיר את האמת ההיסטורית למרכז הבמה. תודה.